תגלחת הגונה-סיפור קצר

חברי אילן, מתגלח פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע בביתו בעזרת מכונת גילוח חשמלית.
אילן היה רווק מתבגר, הוא נהג לבלות לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות, או שמא צריך להגיד עד שעות הבוקר המוקדמות.
הבלוי האהוב עליו היה לשבת בבר קטן, בפינה אפילה, עם מספר חברים סביב שולחן עמוס בקבוקי בירה וצלוחיות קטנות של בוטנים.
בבר היו עוד שולחנות פזורים באי סדר סביב רחבת ריקודים קטנה. ברקע תמיד נשמעה מוסיקה שקטה ורומנטית. ליד הבר עמד, ללא ליאות, אבי הברמן, בידו אחז 'שייקר' שבו היה מוהל את המשקאות האהובים על לקוחות הבר. מידי פעם ניגש מאן-דהו והזמין משקה.
לעיתים היו יושבים על הכיסאות המוגבהים שליד הבר, זוג או שניים ששוחחו ביניהם שיחה אינטימית ושתו להנאתם.
כאשר אבי לא שרת לקוחות, תמיד מצא תעסוקה ולעולם לא התבטל. או שסדר את הבקבוקים על המדפים מחדש, או שהבריק גביעים וכוסות באמצעות מגבת קטנה שהייתה תלויה לו על הכתף, או שהוסיף קרח לכלי ההגשה הכין מגשיות עם בוטנים, זיתים וחטיפים אחרים.

הנה רואים אתם שהמקום היה די נעים ומשך בעיקר רווקות ורווקים, אלמנות ואלמנים, גרושות וגרושים וסתם פרודים ויחידים. לעיתים רחוקות נכנסו לבר זוגות נשואים, אך אלו היו בעיקר מלווים לאחד או יותר,  מסוג האנשים שהזכרתי.

באחד מימי החורף הקרים במיוחד, רק טבעי היה שאילן ידידי ימצא מפלט לנפשו הבודדה בבר של אבי.
צלצול הטלפון הקפיץ אותי. "הלו"! עניתי בקול סקרן. "הי, אחי, מה שלומך"? שמעתי את אילן מהעבר השני. לא הספקתי לענות, היות ואילן היה שואל 'מה שלומך'... כדרך אגב, לא באמת לדעת מה שלומי, הוא החליט שתמיד שלומי טוב..."אתה בא איתי לבר"?! שאל בקול מצווה משהו...
"מה יש לי לעשות שם"? עניתי בשאלה.
"תבוא, יהיה כייף, אני רוצה להראות לך משהו, אתה תופתע"... אמר אילן בשטף.
"טוב, אני רק יבקש 'פס' מזוגתי וניפגש בבר בעשר ושלושים בלילה". עניתי.
"או,קיי" השיב ידידי וטרק את הטלפון.

מובן שזוגתי ביקשה להצטרף, גם לה היה ידוע מה אופי הבר הזה וחששה כנראה שתאבד אותי... למרות שעשיתי פרצוף כאומר מה את לא סומכת עלי? את חושדת במשהו? בתוכי די שמחתי לבקשתה היות ולא נעים לי להיות גלגל חמישי או להיגרר אחר מישהו, דבר שבדרך כלל גורם לי למבוכה רבה.

כאשר הגענו לבר, נכנסנו שלובי זרוע, כדי שאיש לא יחשוב לרגע שזוגתי באה לבדה.
כבר בכניסה הופנו לעברנו מספר עיניים סקרניות שבחנו אותנו מכף רגל עד ראש. הובלתי את זוגתי לעבר השולחן הקבוע שלידו יושב אילן, בדרך כלל.

"ערב טוב" פתחתי ואמרתי ומייד הצגתי את זוגתי בפני הנוכחים סביב השולחן. "ערב מצוין" ענה אילן כמייצג את חבריו. "שבו נא" ביקש אילן והצביע על שתי כסאות ריקים.

התיישבנו, ואז שמתי לב לצעירה יפיפייה שישבה ליד אילן. אילן שהבחין במבטיי הציג אותה מייד. "תכיר, זו אשתי לעתיד, זהו, החלטנו, אנו עומדים להתחתן בקרוב"... אמר אילן. אני שלא הסרתי את עיני מזוגתו של אילן, ראיתי אותה מהנהנת בראשה כמאשרת את דבריו. הושטתי את ידי לעברה.. "שמי שלומי, נעים מאוד וזו אשתי רחלי", הצגתי את עצמנו. "גם לי נעים מאוד, שמי ורדה", ותחילה הגישה את ידה לזוגתי ולחצה את ידה ואחר-כך את ידי. חשתי ברכות ידה הקטנה וברוך שהיא הקרינה.
"שיהיה במזל-טוב" הטחתי ברכה לעבר הזוג הצעיר.
"מה תשתו"? שאל אילן.
"אני אסתפק בבירה, רעייתי מאוד אוהבת מיץ עגבניות מהול במעט וודקה", השבתי   
"זה דומה לבלאדי מרי" אמר ידידי אילן. "נכון" עניתי.
"שמחתי מאוד לשמוע את הבשורה ידידי" פניתי לעבר אילן. "אני שמח בשמחתכם, יש כבר תאריך"? שאלתי. "טרם קבענו תאריך, אך זה יהיה בקרוב. בינתיים תשמרו על כך בסוד, אנו רוצים להפתיע את הוריה". אמר אילן.

הערב התנהל ברוח טובה ואכן היה כייף. ברקע נגנו פסנתרן, צ'לן וזמרת הנעימה משיריה.
לקראת השעה ארבע לפנות בוקר החליטו החברים לסיים את הבלוי וללכת הביתה.
נפרדנו לשלום והלכנו איש, איש לביתו.

למחרת בשעות הבוקר המאוחרות, התקשרתי לאילן להודות לו על ששיתף אותנו בערב מהנה.
לא היה מענה, לעומת זאת המזכירה האלקטרונית הודיע לי שהוא נמצא אצל הספר השכונתי...

מאחר וגם אני הייתי זקוק לתספורת, ניגשתי לספר במרכז השכונתי הקרוב. קיוויתי לפגוש שם את חברי להודות לו ובאותה עת להסתפר. מאחר ושימשת חלון הראווה שבמספרה הייתה כהה, נאלצתי להתקרב קרוב לשמשה כדי לראות מי נמצא במספרה והאם ידידי אילן שם.
בהיותי משקיף פנימה, ראיתי את ידידי אילן יושב על כסא הספר ועל פניו מרוח קצף גילוח סמיך. הספר אחז בידו תער איתו גילח את זיפי זקנו של אילן.

טרם נכנסתי בעצמי למספרה, זיהיתי צעיר, שישב עמנו בלילה בבר והיה אחד מידידיו של אילן, כשהוא נכנס בשקט לתוך המספרה ומתקרב בצעדי חתול מאחורי הספר שהיה שקוע במלאכתו.
מיד הבנתי שעלול להתרחש כאן פשע ועלי לפעול במהירות, נכנסתי במהירות אחרי הבחור, התנפלתי עליו מאחור הפלתי אותו ארצה, רכנתי מעליו והכיתי אותו בשני אגרופים בפניו עד שאיבד את הכרתו. מרוב בהלה, חתך הספר את אוזנו של ידידי שדם רב החל לנזול ממנה.
"סמי, סמי"! קרא הספר לבחור שהחל להתאושש. "מה, מה? אתם מכירים"? שאלתי במבוכה.
"ברור"! צווח הספר,  "זה אחייני... תתקשר מייד לאמבולנס"!...

אותו לילה לא הצלחתי להירדם, הבושה והכלימה שטפו אותי בגלים ללא הפסק...חשבתי לתומי איזו תגלחת הגונה זו הייתה לידידי, אילן...  


 -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
28.08.2006